החלטה בתיק בש"פ 3369/13

1.       לפניי בקשה רביעית, לפי סעיף 62(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות   אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים החל מיום 21.5.2013, או עד למתן פסק דין בת"פ          45374-11-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

כתב האישום שהוגש נגד המשיב

2.        נגד המשיב ושלושה נאשמים נוספים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים, שבו המשיב הוא הנאשם 1.

           בחלק הכללי של כתב האישום נטען, כי הנאשמים הם תושבי מדינת ישראל ורשומים במרשם האוכלוסין שלה. לנאשמים מיוחסת פעילות במסגרת ארגון החמאס, שהוא ארגון טרור, הפועל "בשני מישורים משולבים". המישור האחד הוא בפעילות טרור צבאית ואילו המישור השני בא לידי ביטוי בפעילות "אזרחית" ענפה, בקרב ריכוזי האוכלוסייה המוסלמית, ובין השאר ברחבי העיר ירושלים. פעילות זו מתבצעת באמצעות "מערך מאורגן ומובנה של שליטה... תוך הסוואת זיקתו והשתייכותו לחמאס". במסגרת זו, מתבצעת פעילות בתחומי הדת, החינוך והרווחה וזאת "במטרה לקרב את הציבור הפלשתיני ולהכשיר את הלבבות לאידיאולוגיה של החמאס... ובכך להרחיב את מעגל התומכים בו".

3.        באישום הראשון, המיוחס למשיב ולנאשמים 2 ו-4, נטען כי הנאשמים ואחרים נוספים משתייכים למועצה מייעצת (מג'לס שורא) המורכבת מפעילי חמאס מקומיים ומרכזיים מכל רחבי העיר ירושלים, ושתפקידה היגוי הפעילויות מטעם החמאס בעיר. במפגש של המועצה המייעצת מחודש אוגוסט 2010, נבחרו המשיב, הנאשמים 2 ו-4 וכן אדם בשם פ.ח. לשמש כועדה ניהולית של המועצה (להלן: הועדה), כאשר המשיב התמנה על-ידי חברי הועדה הניהולית "כיושב ראש וכמנהיג פעילות החמאס בירושלים". הועדה התכנסה מעת לעת, במקומות שונים, ובאופן דיסקרטי, כאשר באותן פגישות הגו חברי הועדה רעיונות לפעילות בקרב האוכלוסייה המוסלמית, ודנו בדרכים להוציא את הרעיונות אל הפועל.

           במסגרת זו, מונה הנאשם 2 לראש הועדה לעניינים חברתיים ולממונה הבלעדי על גיוס כספים "ומימון כלל פעילות החמאס בירושלים", ואילו הנאשם 4 מונה לראש ועדת ההשכלה מטעם החמאס בירושלים. המשיב והנאשמים 2 ו-4 תמכו במוסדות חינוך, העבירו שיעורי קוראן והלכה, הפעילו קייטנות וביצעו פעילויות חינוכיות מגוונות, וזאת "על-מנת לקדם את מטרות החמאס". בין היתר, הגישו המשיב והנאשמים 2 ו-4 סיוע למשפחות נזקקות, ביקרו בבתי משפחות "שהידים", משפחות אסירים ביטחוניים ואסירים משוחררים.

           עוד נטען בכתב האישום, כי המשיב, הנאשמים 1 ו-2, פ.ח. ועוד כתריסר משתתפים, התכנסו במסגרת המועצה המייעצת, על-מנת להביע תמיכה והזדהות  באנשי חמאס, חברי הפרלמנט הפלסטיני, אשר התבצרו בחצר משרדי "הצלב האדום" בירושלים, במחאה על שלילת תושבותם בירושלים והכוונה לעוצרם כשוהים בלתי חוקיים. בישיבה זו הוחלט להגביר את תדירות ביקורי ההזדהות אצל השוהים בחצר "הצלב האדום" ולתמרץ תומכי חמאס אחרים, לבקר את אותם פעילים. בהתאם להחלטות שהתקבלו, הגבירו הנאשמים, והמשיב בתוכם, את תדירות ביקורי ההזדהות במתחם, וכן הביאו להגברת זרם המבקרים במקום.

           המועצה המייעצת התכנסה, בהזדמנות אחרת, במקום כלשהו בואדי ערה, בהשתתפות המשיב, הנאשמים 2 ו-4, ואחרים, במטרה לדון בהמשך פעילותו של החמאס בירושלים. בישיבה זו התקבלו החלטות שונות, ובין היתר הוחלט לעודד את ביקורי האוכלוסייה המוסלמית במסגדי העיר ירושלים, בדגש על מסגד אלקצא, וכן התקבלו החלטות בעניין הטיפול באוכלוסייה והגשת סיוע לנזקקים "והכל לשם האדרת שמו ומעמדו של החמאס בקרב האוכלוסייה המוסלמית בירושלים". המשיב ערך פרוטוקול של הישיבה והעבירו אל הנאשם 2 לשם הפצת ההחלטות שהתקבלו, בקרב פעילי החמאס.

           בגין הפעילות המתוארת לעיל, יוחסה למשיב ולנאשמים 2 ו-4 עבירה של פעילות בארגון טרוריסטי, לפי סעיף 2 לפקודה למניעת טרור, התש"ח-1948 (להלן: הפקודה).

4.        האישום השנימיוחס לנאשמים 2 ו-3 בלבד, ובמסגרתו יוחסו להם העבירות הבאות: איסור ביצוע פעולה ברכוש למטרות טרור, לפי סעיף 8(א) לחוק איסור מימון טרור, התשס"ה-2005; איסור הלבנת הון, לפי סעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2008; פעילות בארגון טרוריסטי, לפי סעיף 2 לפקודה (לנאשם 2); וחברות בארגון טרוריסטי, לפי סעיף 3 לפקודה (לנאשם 3).

הליכים קודמים

5.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לבית המשפט המחוזי לעצור את הנאשמים עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם.

           בבקשה נטען, כי מדובר בעבירות ביטחון, המקימות חזקת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק  המעצרים, וזאת בעיקר משמדובר בפעילות במסגרת ארגון טרור, דבר המקים יסוד סביר לחשש כי הנאשמים "מהווים סכנה לבטחון הציבור והמדינה". עוד נטען, כי לנאשמים עבר פלילי הכולל השתייכות לארגון טרור, כאשר המשיב עצמו שוחרר זה לא מכבר מריצוי עונש מאסר בפועל.

           אשר לתשתית הראייתית, נטען בבקשה כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת האשמה, לרבות הודאותיו של המשיב והודאות חלקיות של יתר הנאשמים.

           לפיכך, התבקש בית המשפט המחוזי לעצור את הנאשמים עד לסיום משפטם.

           ביום 26.12.2011, החליט בית המשפט לעצור את המשיב ואת הנאשמים 2 ו-4, בהסכמתם, עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם. מכאן ואילך התפצלו ההליכים בעניינם של המשיב ושל הנאשמים 2 ו-4.

6.        ביום 12.8.2012, הוגשה בקשה ראשונה להאריך את מעצרם של המשיב ושל הנאשמים 2 ו-4 ב-90 ימים נוספים, בהתאם לסעיף 62 לחוק המעצרים. מעצרו של המשיב הוארך, בהסכמה, ב-90 ימים החל מיום 24.8.2012 (בש"פ 6029/12, מיום 13.8.2012), ואילו מעצרם של הנאשמים 2 ו-4 הוארך, במסגרת אותו בש"פ, על-ידי השופט א' רובינשטיין, ב-45 ימים בלבד, נוכח עיכובים שונים בהתנהלותו של ההליך העיקרי.

7.        ביום 21.11.2012, הוגשה על-ידי המבקשת בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, החל מיום 22.11.2012. בהחלטה שניתנה בבש"פ 8437/12 מדינת ישראל נ' פלוני(2.12.2012) קבע השופט י' דנציגר, כי יש להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, בשל המסוכנות הנשקפת ממנו ובשל עברו הפלילי. בקשתו של המשיב להכנת תסקיר מעצר בעניינו, נדחתה, ונקבע, בהקשר זה, כי "במקרים בהם ברור כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של הנאשם באמצעות חלופת מעצר, אין טעם ואין חובה להורות על עריכת תסקיר מעצר".

           יצוין, כי ביום 10.10.2012, החליט השופט י' עמית להאריך את מעצרם של הנאשמים 2 ו-4 ב-90 ימים נוספים. השופט עמית דחה את בקשתו של הנאשם 2 להפנותו אל שירות המבחן לצורך הכנת תסקיר מבחן בעניינו, וזאת לנוכח מעמדו הבכיר יחסית. מנגד, הופנה הנאשם 4 אל שירות המבחן לצורך הכנת תסקיר מעצר, ומשהוגש התסקיר הסתבר כי חלופת המעצר שהוצעה על-ידי הנאשם 4, אינה הולמת את רמת הסיכון הנשקפת הימנו.